קביעת
חיי מדף

לכל מוצר יש תוקף 


וכל מוצר מתקלקל בסופו של דבר.

הנדסת המזון ובכלל ייצור המוצרים בתעשייה נשענים על היכולת להאריך את חיי המדף של המוצר ולשמור על תכונותיו ככל שניתן, אחרת, היינו צורכים מזון טרי ועמלים על הכנתו מהתחלה, בכל יום.

לתעשיית המזון יצא שם רע תחת הכותרת של חומרים משמרים, אך אלו שונים מאוד זה מזה ואל לנו לכלול אותם תחת אותה הקטגוריה "חומרים משמרים".
למשל סוכר, מלח וחומץ הם משמרים טבעיים ואילו חומרים נוספים בעלי שם פחות מוכר – מוגדרים על ידי התקנים השונים, אלו הקובעים את אופן השימור, סוג השימור המחייב ואף את הכמות המותרת. למשל בסלט חומוס חובת החמצה לערך מסויים, המהווה אפקט שימור ומגן מפני קלקול.
קלקול מוצר יכול לנבוע מסיבות רבות ומגוונות – התחמצנות, שמרים ועובשים – קלקול מיקרוביאלי, הפרדת פאזות, התגיישות, שינוי צבע טעם או ריח, החמצה ועוד.
כמובן שלא רק רכיבי המתכון מגדירים את איכות המוצר ותוקפו, אלא גם הציוד וסביבת העבודה עליהם אחראיות מחלקות הבטחת האיכות.

בעת פיתוח מוצר חדש, ראשית יש להבין את הטכנולוגיה ומה אפקט השימור המתאים למתכון לדוגמא, לממרחים, יש תקן שמגדיר איך לשמור על המוצר. מוצרים אחרים למשל כמו מאפים או עוגיות, נחשבים מוצרים מיובשים ועל כן אפקט השימור הטבעי הוא פעילות המים במוצר. לאחר מכן תגיע האריזה, אשר תשמור גם על המוצר מפני ספיחת לחות.
בפיתוח מוצר חדש או פיתוח מוצר הנעשה על ידי חברות סטארטאפ המייצרות מוצר בפעם הראשונה, או שהמוצר שונה ממוצרים קיימים אחרים בקטגוריה, רצוי "להעמיד" דוגמאות לבדיקות חיי מדף, זאת על מנת לבחון את השתנות המוצר לאורך הזמן ולהפחית תלונות לקוחות על קלקול המוצר בטרם עת.

כאשר באים להגדיר חיי מדף למוצר, חשוב לבדוק את התקן הרלוונטי, לבצע את הבדיקות הנדרשות ולהבין את הגורמים בתהליך ובאחסון, המשפיעים על תכונות המוצר. כאשר מבצעים את הכל בצורה נכונה, הגדרת התוקף הופכת לפשוטה יותר.

פעילותי בתחום